הגעתי לפסגת הקריירה של חיי לפני שמונה שנים. אני אמא במשרה מלאה, נוכחת במלוא הדרי, ללא צורך בחופשות מחלה שלא מן המניין. אני עובדת שעות נוספות ומקבלת תמורה מדהימה יקרת ערך.
אהבה. היא רבה ועמוקה. מרגשת, בלתי מתכלה. עד אין סוף, כפי שאומרת ילדת הזהב שלי. זו אכן ההתקדמות המשמעותית ביותר שאותה חוויתי במהלך השנים. לא ניגשתי למבחנים, גם לא נתנו עליי המלצות, פשוט החלטתי וביצעתי. מהלך נבון שזיכה אותי באין-ספור תובנות, צמיחה אישית ויכולת התמודדות עם משברים באופן עצמאי. ללא מאמן אישי ובלי הוצאות מיותרות.
אני מוותרת על עצמי, מדירה שינה מעיניי, חדורת מוטיבציה להגיע ליעד הנכסף אשר אינו קצוב בזמן. כל גיל ועיתותיו, שמחותיו ומשבריו. החזון קיים וחזק מתמיד, צריך רק להאמין שהוא בר-השגה. לעתים נדמה כי חוסר היכולת שחוויתי בעבר להתקלח כשאני רוצה, סימן יותר מכל את הוויתור שלי על עצמאותי ואת חוסר היכולת שלי לעשות מה שאני רוצה בכל דקה נתונה.
זה עבר. לחלופין, בדיוק ברגע שבו אני מנסה לעצום את עיניי לשנייה, תמיד יש לה מה לשאול או לבקש עזרה, לתקן משהו שרק מבוגר אחראי יכול. הביס האחרון תמיד שמור לה, גם אם חשקה נפשי לאכול את מה שנשאר, התכניות המופיעות על המרקע שלה הן וגם ההחלטה איזה סרט לראות ומה לאכול אחרי.
ההשתטויות שלי כדי להצחיק אותה, הסבלנות הרבה לכל שאלה שלה על כל נושא ביקום, ההתעניינות האמתית שלי בכל נושא שהוא מבחינתה ברומו של עולם, אצלי לא בהכרח. מה אני לא עושה כדי שהיא תרגיש שייכת, משמעותית, מוכלת. בדיוק אותן תחושות שגם אני רוצה לעצמי.
בד בבד עם צבירת הניסיון האימהי שלי הגדלתי לעשות ולהפתיע את עצמי. לאחר תקופת הסתגלות ארוכה לדגים, אוגרים, ארנבות, חלזונות ומיני עשים ובעלי כנף, שכולם גוועו בטרם עת, הבנתי שאין לי ברירה גם הפעם. הם הלכו ובאו ואני לעולם נשארתי עם מה שלא אני באמת. ילדתי אוהבת כל יצור חי ונושם, בכל צורה וצבע. אני פחות.
לפני ארבעה חודשים הבאתי לה בהפתעה גור חתולים שהוצע לי במקרה. מעשה אצילי מצדי, חייבת להודות. ארגז החול, השערות הנושרות, יללות הבוקר, הקפיצה על השיש. גדולים עליי, יותר מכל ברנש חי ששהה אצלנו באופן זמני.
ובכל זאת, אני מרגישה שסוף סוף עליתי שלב נוסף בקריירה האימהית שלי. התמקצעתי, אני שואפת ליציבות ויותר מכול לעוד ועוד אהבה מהבת שלי, המעריכה את המאמץ הנפשי שלי בהכנסת חתולה הביתה.
ככה זה כשמתקדמים, מוכנים לשלם את המחיר, גם אם הוא נדרש לאורך שנים.
