ח – ב – י – ב– ה.
משחר ילדותי, או בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי, לא סבלתי את השם המחייב
הזה, גם אם היו קוראים לי יפה או טובה, זה היה גרוע באותה מידה.
אני לא תמיד נחמדה לזולת, לא נולדתי בעירק, אינני קרובת משפחה של חביבה
רייך ואין לי שום קשר לסבתות עתיקות יומין שעלו לארץ מהרי האטלס. סבתא אחת שלי לא
עלתה בכלל, כי מנגלה דאג לכך שלא תשרוד את אושוויץ. השנייה עשתה עלייה, אבל לא
הכרתי אותה בכלל לצערי, כי כשהיא נפטרה אפילו ההורים שלי לא ידעו שאי פעם תהיה להם
בת ועוד עם שם כזה.
אני כל פעם נדהמת מחדש, איך הם עשו לי את זה ומכל השמות בעולם, בחרו
דווקא אותו. הוא נוראי לא רק בעיניי. אני די מתביישת בו. אין לו צליל נעים, הוא
מיושן, כל כך לא אני.
יש לי שני אחים המבוגרים ממני, בעשר ובשתיים עשרה שנים, אורי ומיכאל. הם
קבלו שמות לעניין. למה לא קראו להם גרשון ודוד, על שם קרובי משפחתה של אימי שנספו
בשואה? אינני יודעת. דווקא זה היה קצת מרגיע אותי, האמת. סבל שהוא נחלת הכלל, נחלק
בין אנשים ואז יש תחושה שהוא לא רק בלעדי שלך.
לי מצאו את השם המדהים , שאף אחד לא חשב עליו קודם, אולי כי לא הייתי
"מתוכננת" כלל, כדברי אבי או בגלל שנולדתי בחודש השביעי. הורי לא תיארו
לעצמם שאקדים את זמני וכיאה לאלו המשאירים
את הכל לרגע האחרון, זה השם שנבחר לתינוקת המתוקה, שנולדה בגודל של בלטה
סטנדרטית.(והפעם זה ביטוי של אימי).
אבא שלי אמר שבכלל רצו לקרא לי אהובה על שם אימו, אבל היות ואמא שלי
עבדה במשק בית אצל מישהי ממש נוראית, שקראו לה אהובה, הם שינו את החלטתם .
איזה מזל. באמת הרווחתי בגדול.
לעיתים קרובות אני תופסת את עצמי כלא מאמינה שזה קורה לי. אני נוגעת
בעצמי, מסתכלת במראה ופשוט מתכחשת.
"זו לא את, זה הם", אני אומרת לעצמי, אבל תכלס אני זו שסובלת,
נושאת את העוול הזה שנים כל כך רבות ואין מושיע.
אני סובלת כי נולדתי בט"ז בשבט, אז אולי היה לי שם של פרח, שיח, או
עץ מיוחד.
אני סובלת כי כולם מבינים שנולדתי במאה הקודמת , או שקראו לי על שם
איזו שהיא דודה מיתולוגית.
אני סובלת כי השם הזה לא משקף אותי, הווייתי, מי שאני בתוך תוכי.
אני מרגישה שפספסתי שלא באשמתי, משהו משמעותי שכל כך שייך אלי, אבל
בעצם לא אני החלטתי לגביו. חשבתי פעם לשנות, אבל זה לא יצא, עכשיו כבר מאוחר מידי,
כי בכל זאת עברתי איתו עשורים רבים.
אני מקנאה באנשים שאוהבים את השם שלהם, כי הוא סימבולי, בעל משמעות
עמוקה, נעים, זורם, חדשני ויצירתי. השם שלהם הוא שם ישראלי טהור, או תנכ"י,
מלח הארץ כזה. שם חלוצי ,מעניין, מתאים ונוגע.
השם שלהם הוא פשוט הם.
הם אוהבים את עצמם , כמו את שמם.
ואני, לא אוהבת, בכלל לא.
לא את השם שלי ולא עוד הרבה דברים אחרים.
